מידי שנה מבוצעים בעולם המערבי למעלה מחצי מיליון ניתוחים לתיקון עיוות בכף הרגל הנקרא "הלוקס ולגוס" (בוהן כלובה). כיצד הוא נוצר ואיך לנעלי עקב יש קשר לזה? ד"ר אורי חדש, רופא בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול במחלקה אורתופדית ב' של המרכז הרפואי הלל יפה, שופך אור על בעיה אורטופדית שכיחה, שהפרטים עליה אולי יגרמו לכם לשקול שוב את גובה הנעליים

כלים

"הלוקס ולגוס הינה מחלה של האדם המודרני נועל הנעליים", מסביר ד"ר אורי חדש, רופא בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול במחלקה אורתופדית ב' של המרכז הרפואי הלל יפה.

"רבים אינם יודעים זאת, אבל נעלי העקב שהן הגורם העיקרי ביצירתה, "הומצאו" באירופה במאה ה- 17 ושימשו בהתחלה רק גברים אמידים. עד אז היה נהוג ללכת עם סנדלים רומיות בלבד. כמה עשרות שנים אחר כך, האופנה השתנתה, וגם נשים החלו לנעול נעלי עקב. זו גם התקופה שממנה ואילך החלו באירופה לסבול מעיוותים שונים של כף הרגל, ביניהם ה"הלוקס ולגוס", או מה שנקרא בעברית בוהן כלובה".

מהו הלוקס ולגוס וכיצד נוצר?

כאמור, הלוקס ולגוס הינו עיוות שכיח של הבוהן הגדולה בכף הרגל. זהו עיוות המופיע בקרב 2 עד 4 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם המערבי ומביא לביצועם של למעלה מחצי מיליון ניתוחים בשנה לתיקון העיוות. העיוות כולל סטייה של הבוהן הגדולה לעבר שאר הבהונות, מה שגורם לעצם בולטת בצד הפנימי של כף הרגל, בשורש הבוהן הגדולה. העצם הבולטת הזו מתחככת בשולי הנעל ויוצרת דלקת רצופה במקום, דבר הגורם לאי נוחות וכאבים ניכרים.

לאנשים מסוימים ישנה נטייה ל"הלוקס ולגוס": גורמים כגון נטייה גנטית, מבנה אנטומי, גמישות רצועות כף הרגל, מחלות עצב-שריר, בעיות כגון פלטפוס, בעיות נוירולוגיות ועוד. לכל אלו נוסף מימד מרכזי שהוא סוג הנעליים, ובמיוחד נעלי עקב, שלהן תפקיד משמעותי ביצירת העיוות.

בנוסף, השימוש בעקבים גבוהים מביא את מפרק הקרסול לעמדה הפחות יציבה שלו ועל ידי כך עלול להביא לנקיעות חוזרות וחוסר יציבות של הקרסול. פיזור נשיאת המשקל על ידי כף הרגל  עם נעלי עקב אינו הפיזור הרגיל והטבעי שלה מכיוון שרוב משקל הגוף נישא על שורשי הבהונות

(כמו במצב "פוינט" בריקוד בלט). אותה עמדה מפעילה לחץ ניכר בצורה לא פיזיולוגית על קידמת כף הרגל. דבר זה יוצר בעיות ועיוותים בבהונות והלוקס ולגוס. העובדה שלמרבית נעלי העקב ישנה גם קופסת בהונות צרה יוצרת החמרה של העיוות ושל הכאב הכרוך בו.

בשל העובדה שכיום נעלי העקב נמצאות בשימוש יותר אצל נשים מאשר אצל גברים הרי שהעיוות שכיח יותר בנשים מאשר בגברים בכל קבוצות הגיל. במחקר שנעשה במגויסי צבא, ניכר יחס של 1 ל- 3 בין גברים לנשים בשכיחות העיוות. יתרה על כך, שיעור הנשים מבין המנותחים עולה על 90% מכיוון שהבעיה היא בחלקה הארי אסתטית. בדרגותיה החמורות, ה"הלוקס ולגוס" תגרום הבעיה לחוסר יכולת לנעול נעליים צרות או נעלי עקב בכלל וכן יסבלו מעל ל-80% מהלוקים ב"הלוקס ולגוס" מעיוות דו צדדי (בשתי כפות הרגליים).

החמרה של המחלה גורמת לעיוות של שאר בהונות הרגליים.

"באירופה למשל, במיוחד בארצות כמו צרפת או איטליה שבהן הנשים "לא יורדות מהעקבים" הניתוח מבוצע בעיקר בנשים צעירות, זאת למרות שלרוב הגיל הממוצע לניתוח העולם הוא 60", מגלה ד"ר חדש, "ולמרות זאת, כמעט כולן חוזרות לעקבים כי זו האופנה השלטת, גם במחיר של ניתוחים חוזרים.  באפריקה לעומת זאת, שם עדיין שלטת אופנה יותר "יחפנית", רוב הסובלים מ"הלוקס ולגוס" הם אנשים שסובלים מבעיה עצבית הגורמת לעיוות בכף הרגל".

"בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן לטפל טיפול שמרני", מדגיש ד"ר חדש. "הדבר דורש התערבות של רופא אורטופד וכולל קיבוע של הרגל בהתקנים מיוחדים ליישור הבוהן בתוך הנעל, הליכה עם מדרסים מותאמים אישית ויצירת הפרדה בין הבוהן הגדולה לזו שלידה".

בשלבים המתקדמים יותר של המחלה ניתן לטפל בעיוות בצורה ניתוחית. מדהים לגלות שישנם למעלה מ- 130 סוגי ניתוחים לטיפול ב"הלוקס ולגוס", אם כי לרוב משתמשים המנתחים האורתופדים רק באותם 4-5 סוגי ניתוחים.

אופי הניתוח דומה במהותו לניתוח לאיחוי שבר וכולל ניסור העצם הבולטת וניסור ראש המסרק ולאחר מכן הסטת הבוהן הגדולה אל עבר שאר הבהונות תוך יישור הציר שלה. הניתוח מבוצע דרך חתך של  5 עד 6 סנטימטר בסך הכול.

"ביחידה שלנו במרכז הרפואי הלל יפה", מציין ד"ר חדש בגאווה, "אנו משתמשים בשיטות נוספות שנעשות אפילו בחתך של 1-2 סנטימטר בלבד, וכך מאפשרים מזעור של הפגיעה במקום".

ההחלמה המלאה מהניתוח עד לדריכה מלאה על הרגל היא בזמנים של בין 4 ל- 6 שבועות ודורשת שיקום פיזיותרפי מתאים. כמובן שחזרה לנעילת נעלי עקב לאחר הניתוח אינה מומלצת, אך אפשרית כעבור מספר חודשים.

לסיכום, למרות שבישראל ביצוע ניתוחים חוזרים אינו שכיח כמו באירופה, ד"ר חדש מקפיד להדגיש כי על מנת שלא להגיע לכדי ביצועו של הניתוח כלל רצוי לשמור על כמה כללים פשוטים:

עשו שימוש בנעליים שטוחות ככל האפשר והימנעו ככל הניתן מהליכה בנעלי עקב.

על הנעליים להיות רחבות מספיק בכדי להכיל את כל בהונות הרגליים מבלי לגרום לדחיסה שלהן.

אם בכל זאת קיימת התעקשות על הליכה על עקבים הקפידו כי גובה העקב לא יהיה יותר מ-2-3 סנטימטר.

הימנעו מעקבי סיכה. העדיפו תמיד עקבים רחבים ויציבים.

לאלו שנמוכים במיוחד – עשו שימוש בנעלי הפלטפורמה, בהם ההגבהה היא אחידה לאורך כל הנעל. מבחינה מכאנית מדובר בנעל שאינה בעלת עקב ולכן הסיכוי להיווצרות עיוות בכף הרגל שיגרום ל"הלוקס ולגוס" הוא נמוך בהרבה".